<h1>האשכול — רצב"א, פרק גיד הנשה</h1>
<h2>דף לג.</h2>
ההוא גוי דשדא חמרא לבי מילחי דישראל שרי, פ' רבותא כשמבשלין מים מלוחין לעשותו מלח ודאי מעט יין שזרק לתוכו הולך לאבוד ואינו נ"ט. ויש מקומות שנותני' דם על המלח בשעת בשולו ואומרין שא"א לתקנו בלא"ה, אין בזה משום דבר מעמיד שהדם מעט הוא ונשרף מהר ועוד שאין נותנין אלא ללבנו ולא ליתן טעם אדרבה טעמו פוגם שהמלח צריך להיות חריף והדם ממתיק.
<h2>דף סה:</h2>
כל שבהנאתו בנ"ט אסור אין בהנאתו בנ"ט מותר, כגון חומץ שנפל לגריסין, אריא"ש הכי הלכתא, לא ברירא לן האי לישנא דלא אשכחן דאצטריך למימר על סתם מתני' דליכא פלוגתא הכי הלכתא.
<h2>דף סז.</h2>
אריא"ש ל"ש אלא שנפל חומץ על גריסין רותחין דחומץ פוגמן אבל נפל תוך ג' צוננין והרתיחן נעשה כהשביח ולבסוף פוגם ואסור, כלו' אם נפל חומץ יי"נ או טבל על ג' רותחין פוגמין ומותר כיון דהאי פגם לא נפיק מניהו אף כשיצטננו כדאי' בירוש' היו רותחין וצננן מעתה אפי' רותחין יהיו אסורין מאחר שדרכו לצננן אבל אם נפל תוך ג' צוננין אע"ג שהרתיחן ונפגמו הוי השביח ולבסוף פוגם ואסור.
<h2>דף סח:</h2>
ודאמרינן עכבר דנפל לחביתא דשכרא [ע"ז ס"ח ע"ב] מ' בצונן איירי דחבית צונן הוא, ול"מ דצונן אוסר, וחזי לן דאיירי שכבוש שם יום שלם דיהיב טעמא דא' שמואל [חולין צ"ז ע"ב] כבוש כמבושל, והאי כבוש יום שלם כדא' פ' א"ע [פסחים מ"ד ע"א] בשר בחלב חדוש דאי תרי לי' כולא יומא בחלבא שרי ובבשול אסור משום דכ' לא תבשל, אלמא בשאר אסורין אי תרו כולא יומא אסור. וא"ד שלא נקרא כבוש אלא כבוש בציר ובחומץ או בתבלין וא"ד כבוש במים אינו אוסר אלא אם מניחו שם ג' ימים דבולע ופולט, ומהא ודאי תיובתא והגרי"צ ור"א משבחא סתמו דבריהם (חסר). ודוקא בבב"ח כבוש מותר מה"ת דוקא דרך בשול א"ת, ומבעי' בירוש' נדרים [רפ"ו] אי מעושן ומבושל בחמי טבריא דינם כבשול, והאי מעושן ה"ד כגון שנוגעין זב"ז והרתיחן ע"י עשן חם או נתן בשר יבש בחלב צונן ואח"כ הרתיח הבשר ע"י עשן ולא אפשט (חסר).
<h2>דף סט.</h2>
השיב הגרי"צ זבוב ותולעת שנפלו בתבשיל אם נמצא משליכו ולא נאסר התבשיל בין נפל בחמין או בצונן ואם נפסק ממנו ונמחה ואינו מכירו או שיש שם כמוהו מבשר הכשרות הדומה לו ואינו מכירו צריך ס' ואם אפשר להכירו ולסננו צריך לסננו, ודאמרינן גיד שנתבשל עם גידין אם אין מכירו כולן אסורות כשהוא שלם והוי ברי'. משמע דס"ל טעם זבוב ותולעת אינו אוסר כיון שהוא לפגם אבל נתערב גופן צריך ס', וה' חולקי' דאפי' נמחה מגופן בתבשיל די אם היתר רבה ומבטלו כיון דליתא בעיניהו בטלי ברוב ואי משום טעמן מאוס ופוגם הוא, אע"ג דאי איתי' בעיניהו נמי מאוס, גז"ה הוא, אבל טעם פוגם ל"א תורה, דההוא עכברא [ע"ז ס"ח ע"ב] נפל לשכרא אסרי' רב, נימא קסבר נותן טעם לפגם אסור א"ר ששת בעלמא סבר נותן טעם לפגם מותר והכא חדוש הוא דהא מאוס ואפ"ה אסר רחמנא הלכך נותן טעם לפגם נמי אסור, פי' מסברא יהא שרץ מותר שטעמו פוגם כדילפינן... [ע"ז ס"ז ע"א] ואפ"ה א"ת שרץ, ה"ה טעמו, ומסיק רבא נותן טעם לפגם מותר וטעם שרץ שרי ושרץ גופא דאסר רחמנא חדוש הוא ואין לך בו אלא חדושו, ועכברא בשיכרא דאסר רב לא ידענא אי משום דסבר נותן טעם לפגם אסור ולית הלכתא כותי' אי משום דסבר עכברא בשיכרא אשבוחי משבח. הלכך עכבר שנפל לשכרא או לחלא [ע"ז ס"ט ע"א] מספקא אמרינן טעמו אשבוחי משבח וצריך ס' לבטלו, ודוקא בשכר וחומץ, אבל אי נפל לשאר דברי' נ' דא"צ ס' לבטל הטעם מדפרט שיכרא וחלא דחזקים הם ואגב חורפייהו מחלי לי' לשבחא כדאמר [ע"ז ל"ט ע"א] גבי חלתית שחתך קורטו בסכין ש"ג אסור אע"ג דנט"ל מותר אגב חורפיה מחליא ליה שמנוניתא והוי נ"ט לשבח. הלכך אם נפל לשמן או ליין או לשומן נוטלו ומשליכו וא"צ ס'. ובתשובה לגאון עכבר שנפל לשמן בית הכנסת, אם השרץ נמוח משערין לי' בס' ומותר באכילה ואצ"ל להדלקה, ואם צונן הוא מעבירו במסננת ושרי אפי' באכילה ולא בעי ס', ולגבי נרות בית הכנסת אם מאוס אסור בהדלקה משום הקריבהו נא לפחתך אלמא דס"ל כי היכא דאמרינן עכבר בשיכרא וחלא אשבוחי משבח, ה"נ בשאר דברים ולא משמע כן בגמ' דאפי' בשיכרא מספק לרבא אי נותן טעם לפגם, מיהו בהדלקה... וכי היכא דעכברא בשיכרא נ"ט לשבח אע"ג דבעלמא הוא לפגם, אפשר בשאר דברי' הפוגמים כזבובים ויתושים אם נמוחו בחומץ ושכר בעינן ס'.
<h2>דף עג.</h2>
והעקר לענ"ד בבשר בחלב חתיכה עצמה נעשית נבלה מדאו' שכל אסורו כי איתנהו בשר וחלב בהדדי ואם בשל חצי זית בשר וחצי זית חלב לוקה על בשולו ואכילתו, לפיכך חתיכה שנאסרה מחלב כולה אסור, אבל חתיכה שנבלע בה אסור אחר רבנן החמירו לעשותו כנבלה ולהצריך ס' כנגד כולה... [צ"ל איכא דמייתי ראיה דלא אמרינן חענ"נ בשאר איסורים מע"ז ע"ג ע"א] רבין ארי"ו יי"נ שנפל לבור ונפל שם קתון מים רואין ההיתר כאלו אינו ומים רבין עליו ומבטלין כי אתא רב שמואל ארי"ו ל"ש אלא שנפל קתון מים בתחלה אבל נפל לבסוף מצא מין את מינו ונעור, איכא דמתני אמתניתין יין ביין כ"ש אר"ש ל"ש אלא שלא נפל שם קתון מים אבל נפל רואין היין כאלו אינו ומים רבין על היין האוסר ומבטלין, מאן דמתני לה אמתני' לא בעי תחלה מאן דמתני לה ארבין בעי תחלה, ופשיטא אף אי מתני ארבין ודאי הלכתא כרבין דלא בעי תחלה דאמר רבא בפ' הבע"י [יבמות ס"ד ע"א] אבין דסמכא, וקשי' להו מאי מהני קתון מים בסוף המבטל יין האוסר הלא יין הנאסר כבר נעשה אסור וצריך מים לבטל שניהם, אלא ע"כ לא אמרי חענ"נ בשאר אסורי'. ולא ראי' מהא דאיכא למימר דלא נאסר היין אלא ממשהו, ובמשהו ל"א חענ"נ, ואע"ג דלא אמרינן הכי אלא לענין שלא תאסר אחרות אבל היא עצמה באסור קיימא למ"ד מב"מ ל"ב וביי"נ לכ"ע מב"מ ל"ב, מיהו כיון דמדינא אינו אוסר במשהו רק מחומרא דרבנן, שפיר אמרינן דמים דאתו לבסוף מבטלי' האי משהו, אבל דבר הנאסר ע"י טעם מדין תורה חענ"נ ויש שאומר אפי' נאסר היין בנ"ט המים מבטלין האסור, דלא מצינו חענ"נ אלא בחתיכה שנבלע בו אסור שאינו יוצא ומתערב בשוה באחרות, אבל דברים לחים ונמוחי' מתערבין ונבללים בשוה ואין אומרין שיעשה המעורב הראשון נבלה דידענו שהאסור מתחלק בשוה אפי' לרבנן דר' שמעון... [שזורי בר"ה י"ג ע"א דס"ל אף בדבר יבש אמרינן בילה, ורבנן פליגי עליה אבל בלח בלח מודי דמתחלק בשוה] מש"ה אם יש במים שעור לבטל מהני להתיר היין, וכה"ג אמרינן נמי אם נתערב אסור יבש ביבש חד בחד אין אומרין שיעשה המעורב נבלה אלא כשנתוסף בתערובת חתיכת היתר נתבטל האסור כהא דתנן [תרומות פ"ה] אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון סאה תרומה שנפלה לפחות מק' ואח"כ נפלה שם חולין אם שוגג מותר ואם מזיד אסור מקנסא דרבנן ואי' עלה בירושל' דלאו דוקא בתרומה אלא כל אסורי' שרבה עליהן בשוגג מותרים והיינו דומי' סאה דתרומה שאסור אינו מתערב יותר בתערובת ראשון אלא מתערב יפה בשני כבראשון וה"ה בלח בלח והא דפריך [ק"ח ע"א] חלב אמאי מותר חלב נבלה שאני בשר בחלב כדאמרן שחלב בלוע מבשר נחשב כאסור עצמו ויש מי שאומר לח בלח צונן לא אמרינן חענ"נ דהכל מתערב בתערובת האחרון, אבל המתבשל תחלה עם האסור נחשב כאלו כולו אסור משום לתא דבב"ח דלא אסרה תורה אלא בבשול [ער"ן סוף ע"ז]. וכיון דמדאו' ל"א חענ"נ אלא בבב"ח ניחא מה שצותה ת' להגעיל כלי מדין אף שאין כלי מחזיק ס' כנגד דופניו ויורה גדולה א"א להכניס בכלי אחר המחזיק ס', מ"מ המים ראשונים שבאו אל היורה והוציאו הבלוע אין נעשים נבלה ומה שחוזר ונבלע מהם ביורה רובו היתר והרבה מאסור נפלט במים ואם שופכם נשפך רוב אסור שביורה וכשמגעילו שנית יש במים ס' כנגד מעט אסור הנשאר. ומ"מ אין זה ראי' גמורה דלמא עביד לי' גדנפא [ע"ז ע"ו ע"א] או לא הגעילו אלא קטנים, ואפשר כשהגעילו היו המים ברתיחותן ובולעין הכל מדופני הקדרה ואין מפליטין מה שבלעו כל זמן שלא נחו מרתיחותן ודייקינן הכי מדא' [ק"ח ע"א] הב"ע כגון שנפל ליורה רותחת דמבלע בלע מיפלט לא פלט סוף סוף כי נייח הדר פלט כשקדם וסלקו. והגרי"צ לא הביא גם אוקימתא דרבא אפי' תימא לא קדם וסלקו הוי מב"מ וד"א ואמרינן סלק מינו כמי שאינו וא"מ רבה ומבטלו והי' ראוי להביא דנ"מ אף לדידן בכל מידי דאסרינן במשהו כטבל ויי"נ כדאי' בהשוכר [ע"ז ע"ג ע"א] כי אתא רבין ארי"ו וכו' ובירוש' דערלה [פ"ב] גריסי תרומה שנתבשלו עם עדשי חולין ואין בנ"ט ריבה עליהם גריסי חולין מין מעורר את מינו, פי' גריסי חולין מעוררין גריסי תרומה שנתבטלו בתוך עדשי' לאסור דהוי מב"מ ופריך ולא תהא גדולה מיי"נ כמה דתימר ביי"נ רואין ההיתר כאלו אינו ואסור שאין בנ"ט בא"מ בטל, הדא אמרה רבה עליהם גריסין מותר. ותו נ"מ בכל אסורי', דהא דאמר רבא מב"מ דליכא למיקם אטעמא בס' מדרבנן קאמר דאיהו גופא אמר מב"מ ברובא, ואי הכין אם נתערב אסור במינו ונאבד הרבה ממנו וא"א לשעורי אי הוי ס' אי חזינן דאיכא רובא שרינן דספקא דרבנן לקולא אבל נתערב מבשא"מ ולא ידעינן אי הוי ס' כנגד האסור ספקא דאו' הוא ולחומרא, ואי אתרמי שנפל אסור לקדרה שיש בו מינו ושא"מ ונאבד הרבה מא"מ דהיתר עד שלא נוכל לשער אי הוי ס', וידעינן שהי' בו רוב היתר ממין האסור, אמרינן נמי סלק שא"מ כאלו אינו ומינו רבה עליו ומבטלו, דרוב ההיתר ממין האסור מבטל לי' מדאור' והא"מ מותר מה"ת ממילא כיון שהאסור מבוטל במינו, ואף שמדרבנן צריך ס' והכא לא ידעינן אי הוי ס', ספק דרבנן לקולא.
<h2>דף עה:</h2>
וכיון דקייל"ן נותן טעם לפגם מותר לפיכך תבשיל שנעשה בקדרה של אסור שאינה בת יומא מותר דלא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא, ואם בשל בשר בקדרה של חלב אם ב"י ויש בה בנ"ט אסורה ואם אינה ב"י מותר לאכול התבשיל אבל הקדרה אסורה עד שיגעיל, דלא אמר נטל"פ מותר אלא דיעבד להתיר התבשיל, דלמא אתי למעבד בקדרה ב"י שהיא לשבח כדמוכח מפינכא דר"א דתברי' [קי"א ע"א] וההיא אינה בת יומא שכבר עבר מעל"ע מזמן שנשתמש בה האסור וכ"כ הרב [ר"י אלברגלוני] בשם רבותיו ויש מרבותא שאמרו שהלילה לבד פוגמת ולא חזי לן שהרי אמרו [פסחים ל' ע"א, זבחים צ"ו ע"א] התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מדי דפיו לעולם דלהכי הצריכה תורה שבירה ואי לילה פוגמת מיד בבקר הי' ראוי לבשל בהם... ואם הוחם הקדרה האסורה במים או בשלו בו דבר אחר תוך מעל"ע וקודם שעבר מעל"ע להוחמן שוב בשל בה י"א התבשיל אסור שמבלוע היוצא נאסרו המים וחזרו ונבלעו בקדרה ועדיין לא עבר מעל"ע ול"נ שגוף האסור הבלוע נתישן מעל"ע וכל בלוע שאינו ב"י לא א"ת וכ"ש אם בשלו בשר... ועץ פרור של בשר ב"י שנתנו בקדרת חלב אי ליכא קפילא דיכיל למטעמי' אם אין בנ"ט צריך ס' ועץ הפרור אסור ושמענו מפי הרב ר' יעקב היכא דהגביה העץ הפרור מלא מתבשיל הקדרה שיש לנו לומר מה שיצא מפליטת הכף לא נתבטל מתבשיל שהגביה באותו הכף דלי' בי' ס' ואם אחר ההגבהה החזיר הכל לקדרה כבר נעשה נבלה כל מה שהי' בעץ פרור ואוסר הקדרה אם אין בו ס' כנגד מה שהגביה יש מי שאומר הא דאמרי' קדרה אב"י אינו אוסרת בדיעבד אי בשל בה דברי' חריפים כתבלין חורפא מחלי' לי' לשבחי' כדאמרי' גבי חלתית [חולין קי"ב, וע"ז ל"ט] וכן הא דאי' [קי"א ע"א] צנון שחתך בסכין בשר אסור לאכלו בכותח, אפי' אב"י דחורפא מחלי' לשבח ואגב דוחקא דסכינא בלע וה"ה אם חתך בסכין בשר שאר דברי' חריפים. ושאמרו נטל"פ מותר לא שיאמרו [ע"ז ס"ז ע"א] קדרה זו חסרה מלח או יתרה מלח חסרה תבלין או יתרה תבלין אלא השתא מיהת הא פגמה, כלומר אע"ג שהי' אפשר אם נתן בה מלח ותבלין כתקונו לא הי' בכח האסור לפגם ונימא כה"ג נטל"פ אסור, אין אומרין כן כיון דהתבשיל השתא פוגם דהא אמרינן התורה התירה קדרה שאב"י משום דפגמה, והא נמי אפשר לתת בה תבלין דמחלי לשבחא עד דלא פגמה, ומנה ידעינן נמי דהאי פגם דשרי א"צ לפגם עד שאינו נאכל מ' פגם, אלא אפי' פוגם מעט מקרי נטל"פ ומותר, דקדרה שאב"י אמרינן דפגמה, ואנן מבשלים בקדרות שלא נתבשל בהם כמה ימים ואוכלין התבשיל. יש מי שאומר אין אנו בקיאין מה נטל"פ ואין ברור אלא מ"ש ח' כגון קדרה אב"י דהא חזינן דרבא מספקא לי' בעכבר בשיכרא אי נטל"פ או לשבח. כ' ב' הלכות [הל' יין נסך] חבית יין או שמן או שאר משקין שנפל בתוכה עכבר או שרץ שעורו א' באלף וחבית ומשקה מותרין פחות מאלף אסורין. ואנן תמהין למה אוסר היין, אף אם נאמר דס"ל דיין ושמן כשכרא ועכבר אינו פוגם בהם הא קייל"ן הלכתא אידי ואידי בס' [ע"ז ס"ט ע"א] ואם רצה לומר היכא דאמרטוטי אמרוט ולא אפשר להשליכו, א"כ מאי אהני לי' אלף, ואם נתערב' ואינו ניכרת החתיכה למה לא די בס'.
